כשעוסקים בתחום האסטרטגיה הרבה שנים, נתקלים לא פעם בספקנות בנוגע לעצם הרעיון של יעוץ חיצוני: 'בסוף יגידו לך את מה שאתה כבר יודע', 'איך מישהו שלא מכיר את התחום שלי יכול להגיד לי מה צריך לעשות?', 'אני צריך להביא תוצאות בשטח, לא חוברת של שקפים שתעלה אבק על המדפים', וכן הלאה.
לגיטימי, והאמת? לפעמים אפילו מוצדק.
אבל פעמים רבות תחושות אלו הן תוצאה של הכרות חלקית עם התחום, של התנסות בתהליך לא מוצלח או תולדה של עצם הקושי המובנה להתמודד עם הצורך בתהליכי שינוי, שמאפיין לעיתים את כולנו.
לשמחתנו, עבור מרבית המנהלים, בארגונים עסקיים ולא עסקיים כאחד, ברור כיום שגיבוש אסטרטגיה הינו מרכיב חיוני, המחייב תהליך מקצועי ומוקפד.
אז למה זה טוב?
בבסיס של גיבוש אסטרטגיה עומדת ההבנה שיש חשיבות עליונה ליכולת לאפיין, להגדיר ולהסכים על נתיב אסטרטגי מושכל ובהיר לפעילות הארגון.
נתיב, שיאפשר שפה משותפת ותנועה לכידה של הארגון בכיוון מוגדר ומוסכם.
נתיב, שיחדד את היתרון היחסי שלנו מול התחרות, יעצים את הערך המוסף שלנו מול השוק והלקוחות וימקד את הזירות בהן אנחנו 'משחקים' (ואת אלו שבהן לא).
נתיב, שיהווה בסיס להחלטות ניהוליות עקביות, לגזירת יעדים ומשימות אופרטיביות ברורות ולאפיון מדידה אפקטיבית של התקדמות ושיפור.
ועוד משהו:
מעבר לתוצר הסופי עצמו 'ולמילים הגדולות', לתהליך אסטרטגי יש גם ערכים מוספים שלעיתים חומקים מאיתנו:
- האפשרות 'להרים את הראש' מהעבודה השוטפת כדי לבחון את המציאות 'במבט-על'
- ההזדמנות לקבל פרספקטיבה ופידבק חיצוניים על הארגון והפעילות באופן שבדרך-כלל אינו מתאפשר
- היכולת לחבר ולשתף עובדים בדרגים שונים ולהפוך אותם לחלק מהתהליך
- הפוטנציאל לראות דברים מוכרים בצורה חדשה ושונה, כבסיס ליצירתיות וחדשנות